רופאים אינם עובדים לבד: הם פועלים בצוותים ונדרשים לתת משוב זה לזה. לכן בתי ספר לרפואה מרבים להטיל על הסטודנטים פרויקטים משותפים. אלא שכל מי שהשתתף בעבודה קבוצתית מכיר את התסכול מחבר צוות שנהנה מהמאמץ של האחרים בלי להשקיע בעצמו. התופעה, המכונה "נוסע חינם", מעוררת ביקורת נפוצה על עבודת צוות, וגם הצוות המלמד מתקשה לראות מי תרם מה.
אחד הפתרונות המוצעים הוא הערכת עמיתים, שבה חברי הצוות מדרגים זה את זה. אבל אפשר לשאול אם שיטה כזו באמת משפרת את התרומה לצוות, או שהיא בעיקר מייצרת מתחים בין אנשים שיעבדו יחד שנים רבות.
במחקר נבדקה שיטה חדשה להערכת עמיתים, שנועדה לעודד שיח גלוי והוגן על חלוקת הציונים בתוך הצוות. החוקרים עקבו אחרי סטודנטים בשנה ב' של לימודי רפואה בקולג' המלכותי לכירורגים באירלנד, שעבדו בצוותים על פרויקט חובה בבריאות בינלאומית. צוותים שונו אקראית לקבוצת התערבות עם השיטה החדשה או לקבוצת ביקורת בלעדיה, ותרומת כל חבר נמדדה בתחילת הפרויקט ובסופו בעזרת שאלון מתוקף. לאחר מכן נערכו קבוצות מיקוד עם צוותים משתי הקבוצות, כדי להבין מה באמת קרה מאחורי המספרים ואיך הסטודנטים חוו את התהליך.
