כיצד הופכת קהילה שמבקשת להתבדל מהמודרנה ולשמר אורח חיים דתי טהור, לאחד הכוחות הפוליטיים והחברתיים המשמעותיים ביותר במדינה מודרנית? היהדות החרדית בישראל היא תופעה ייחודית: זרם דתי המגדיר את עצמו כאנטי-ציוני או לכל היותר א-ציוני, ובכל זאת נהנה ממעמד חוקי, כלכלי ותרבותי חסר תקדים בזכות הסכם ה"סטטוס-קוו" ההיסטורי בין ההנהגה הציונית לעולם הדתי. איך מסתדרת התבדלות אידאולוגית עמוקה עם שילוב הולך וגובר במרקם הפוליטי, המשפטי והכלכלי של המדינה?
המאמר בוחן את היהדות החרדית בישראל כתופעה פונדמנטליסטית, ומנסה להבין את מנגנוני הכוח, ההשפעה וההתפתחות שאפשרו לה לצמוח מקהילה שרידה שלאחר השואה לציבור המונה מעל מיליון נפש, בעל שיעורי הצמיחה הגבוהים בעולם היהודי. באמצעות הבחנה בין זרמי החרדיות המרכזיים (חסידים, ליטאים וחרדים ספרדים), והיישום של מסגרת תיאורטית להגדרת פונדמנטליזם דתי, המאמר סוקר תחומים מרכזיים שבהם ניכרת ההשפעה החרדית הייחודית: מערכת חינוך אוטונומית, יחס מורכב לשוק העבודה, פטור משירות צבאי, מעורבות בבתי הדין הרבניים הממלכתיים והפרטיים, ואכיפת השבת.
מה בעצם מאפשר לחברה שמבקשת לשמר עבר "טהור" ובלתי משתנה, להשפיע כך על הווה דמוקרטי ומודרני? ומה עלול לקרות כאשר כוחה הדמוגרפי והפוליטי של קהילה זו ימשיך לצמוח?
