איך הפכה תורת הענישה של התנ"ך העברי, שלא הייתה חלק מהמשפט הפרנקי המסורתי, לגורם מכריע בעיצוב עונשי המוות באימפריה הקרולינגית? המאמר עוקב אחר תהליך מפתיע ובלתי מתוכנן: קרל הגדול, ששאף לבנות אימפריה נוצרית מאוחדת בהשראת אוגוסטינוס הקדוש, יזם תיקון שיטתי של נוסח הביבלייה והפיץ אותה כמקור נורמות מרכזי בממלכתו. אבל צעד זה, שנועד לחזק את הזהות הנוצרית והאחדות הדתית, טמן בחובו תוצאה בלתי צפויה שנגלתה רק בדורות הבאים.
המאמר בוחן כיצד עונשי מוות מקראיים, שאינם מוכרים במשפט הפרנקי המקורי, חדרו בהדרגה לחקיקה הקרולינגית בין השנים 800 ל-877, בתקופת שלטונם של קרל הגדול, בנו לואי החסיד ונכדו קרל הקירח. השאלה המרכזית היא כיצד ומתי עברה ההשפעה התנ"כית מרמה עקרונית וסמלית לחקיקה ממשית שקבעה עונש מוות בגין עבירות שכלל לא היה בהן נפגע אנושי ישיר. לצורך כך נבחנים מסמכים משפטיים, קפיטולריות ותקדימים היסטוריים מתקופות שלטון שונות, מתוך ניתוח השוואתי בין המסורת המשפטית הפרנקית הישנה לבין החקיקה המושפעת מספרי ויקרא, שמות ודברים. הניתוח חושף תהליך מדורג ומורכב שבו כוונות טובות של בניית סדר וצדק סללו דרך לתוצאות מרחיקות לכת, שהשפיעו על ההיסטוריה האירופית במאות השנים שאחרי.
