כשסטודנטים לרפואה, סיעוד, רוקחות, פיזיותרפיה ועוד מקצועות נדחסים לאותו צוות, הם מביאים איתם לא רק ידע מקצועי אלא גם זהות מקצועית מגובשת, היררכיות מוכרות וגדרות בלתי נראות בין המקצועות. כך נוצרת סביבה שבה הרגשות עובדים שעות נוספות. אינטליגנציה רגשית נחשבת מזמן לכישור מפתח בעבודת צוות ובטיפול במטופלים, אבל רוב המחקר בוחן אותה כמאפיין של הפרט הבודד. מה קורה כשהיא פוגשת את הדינמיקה של הקבוצה?
המחקר הזה שואל איך תכונות אישיות של סטודנט קשורות לאינטליגנציה הרגשית שלו, ובאיזו מידה הדרך עוברת דרך האופן שבו הוא חווה את הצוות שלו: עד כמה הצוות מרגיש מלוכד, ועד כמה הוא נתפס כמי שמתמודד עם רגשות בצורה חכמה. שאלה נוספת היא אם העמדות של הסטודנטים כלפי חינוך בין-מקצועי משנות את התמונה, ובאיזה כיוון.
החוקרים פנו לסטודנטים משבעה מקצועות בריאות בארבעה מוסדות בהונג קונג, בסין היבשתית ובבריטניה, שהשתתפו בקורס בין-מקצועי בן שלושה שבועות. הסטודנטים חולקו אקראית לחמישים צוותים, ובסיום הקורס מילאו שאלונים מקוונים על האישיות שלהם, על תחושת הלכידות בצוות, על האינטליגנציה הרגשית של הצוות ושלהם עצמם ועל עמדותיהם כלפי עבודה בין-מקצועית. הנתונים נותחו במודלים סטטיסטיים של תיווך והיתכנות ויסות, ובין השאר נבדק גם אם אפשר להתייחס לצוותים כיחידת ניתוח. אחת התוצאות מפתיעה גם את החוקרים עצמם.
