כתיבה בשפה זרה נחשבת לאחת המשימות המאתגרות ביותר בלמידת שפה. בספרד, תלמידי כיתה ב' של הבצ'ילרטו נדרשים לכתוב באנגלית במבחן הכניסה לאוניברסיטה, ורמת הכתיבה באנגלית במדינה נמוכה יחסית לשאר אירופה. מעבר לידע בלשוני, כותב צריך גם "לחשוב על החשיבה" שלו: לתכנן, לעקוב אחרי עצמו, לבדוק ולתקן. אלא שהתהליך הזה אינו מתרחש בחלל ריק. מה קורה לו כשהכותב מתכווץ מפחד מטעויות או מציון, ומה קורה כשהוא סומך על יכולתו להצליח?
המחקר בוחן שאלה מרכזית: כיצד חרדת כתיבה ואמונה ביכולת הכתיבה של עצמך קשורות לאופן שבו תלמידים משתמשים באסטרטגיות מטקוגניטיביות בזמן כתיבה באנגלית. החוקרים התמקדו בשישה תלמידי תיכון בטרואל, שלושה עם הישגים גבוהים בכתיבה ושלושה עם הישגים נמוכים. התלמידים כתבו טקסט באנגלית תוך כדי חשיבה בקול רם, כך שאפשר היה להאזין למחשבותיהם בזמן אמת, ואחר כך מילאו שאלון מפורט על שלושת המבנים. כך אפשר לבדוק לא רק מה הם מדווחים על עצמם, אלא גם מה באמת עובר להם בראש בזמן הכתיבה, ולראות עד כמה שני הכלים מסכימים זה עם זה.
זהו מבט מקרוב על עולמם הפנימי של כותבים צעירים בשפה זרה, והוא עשוי לשנות את האופן שבו אנחנו חושבים על הוראת כתיבה בכיתה.
