כשחבורה של אנשים צריכה לבחור יחד מסעדה, יעד לטיול או מוצר לרכישה משותפת, הבחירה הסופית כמעט לעולם אינה סכום פשוט של ההעדפות האישיות. מישהו מוותר, מישהו מוביל, ולעתים כולם מתיישרים לכיוון שאיש מהם לא היה בוחר לבדו. התופעה הזו, הקונפורמיות, מוכרת היטב בפסיכולוגיה החברתית, אבל מערכות ההמלצה שמציעות פריטים לקבוצות שלמות נוטות להתעלם ממנה או לקפל אותה אל תוך משקלים סתומים שאיש אינו יודע לפרש.
מכאן עולה השאלה שבלב העבודה הזו: האם אפשר לבנות מערכת המלצה קבוצתית שלומדת את הקונפורמיות עצמה, מבחינה בין הבחירה הנובעת מטעם אישי לבין השינוי שמקורו בלחץ של האחרים, ועוקבת אחרי האופן שבו המאזן הזה משתנה כשאותו אדם עובר מקבוצה לקבוצה. ולא פחות חשוב: האם מערכת כזו יכולה גם להסביר את עצמה, ולומר מי בקבוצה הכתיב את ההמלצה ומי פשוט נגרר אחריה.
כדי לבדוק זאת נבנה מודל שמתרגם את ההיסטוריה של הרכישות, הקשרים החברתיים והפעילות הקבוצתית לרשת של יחסים מרובי משתתפים, ומקודד אותה בשלושה סוגי מוטיבים נפרדים לרמת היחיד ולרמת הקבוצה, לצד גרף שמחבר בין קבוצות החולקות חברים. על גבי כל אלה פועל מנגנון למידה בפיקוח עצמי שמחפש את נקודת האיזון בין הקונפורמיות של החברים לזו של הקבוצה. המודל נבחן מול עשר שיטות מובילות על שלושה מאגרי נתונים אמיתיים מתחומי התיירות, המיקום והאירועים, שנבדלים זה מזה בגודל הקבוצות ובמידת הדלילות של הנתונים.






