אנשים חיים יותר שנים, ולכן מקבלים החלטות גדולות וחסרות ודאות גם בגיל מבוגר: איך להשקיע, מתי לוותר על הנאה מיידית לטובת תגמול עתידי, וכמה סיכון כדאי לקחת. הספרות המדעית על ההבדלים בין צעירים למבוגרים בתחום הזה רחוקה מלהיות אחידה. יש מחקרים שמצאו שמבוגרים זהירים יותר, אחרים לא מצאו הבדל, ויש גם כאלה שמצאו דווקא יותר נטייה לסיכון. אחת הסיבות האפשריות היא שכל משימה מנסה לתפוס פן אחר של אי ודאות, ומערבת מנגנוני חשיבה ורגש שונים.
המחקר הנוכחי שואל אם הבדלי הגיל בקבלת החלטות בתנאי אי ודאות הם תופעה רחבה ועקבית, או שהם תלויים בסוג המשימה ובדרך שבה בוחרים למדוד אותם. כדי לבדוק זאת סרקו החוקרים במכשיר הדמיית תהודה מגנטית תפקודית 175 משתתפים בני 16 עד 81, בזמן שביצעו שתי משימות מוכרות. באחת מהן ניפחו בלונים וירטואליים בסיכון להתפוצצותם, ובשנייה בחרו בין סכום קטן מיידי לסכום גדול יותר שיגיע מאוחר יותר, כשהכסף שהרוויחו שולם להם בפועל.
הניתוח בחן אזורי מוח שנבחרו מראש בגלל תפקידם בעיבוד תגמול, הפסד ואינטגרציה של מידע. הוא נעשה בגישת "עקום מפרטים", שבודקת מאות דרכים סבירות לנתח את אותם נתונים, כולל שילובים שונים של משתני רקע כמו השכלה, הכנסה וזיכרון עבודה. כך אפשר לראות אילו מהקשרים בין גיל להתנהגות ולמוח עומדים בפני בחירות אנליטיות שונות, ואילו נעלמים כשמשנים אותן.





