מכרזים, משא ומתן ושותפויות עסקיות הם מוסדות שנועדו להקצות משאבים כשאיש אינו יודע מה צופן העתיד. הכלכלנים מניחים בדרך כלל שכל משתתף חושב רק על התוצאה של עצמו. אולם בניסויים רבים אותו אדם נראה אמיץ ונועז במצב אחד וזהיר עד מאוד במצב אחר. ההסברים המקובלים לכך הם אפקטי מסגור והטיות קוגניטיביות. אבל אולי יש הסבר פשוט יותר: ההחלטה שלנו משפיעה גם על אדם אחר, ומוסדות שונים נבדלים בדרך שבה הם עושים זאת.
המאמר שואל אם רגשות וגישות כלפי האחר, כמו אלטרואיזם, זדון, רצון בהגינות ורצון לחדד הבדלים ולהתחרות, יכולים להסביר את חוסר היציבות לכאורה בהעדפות סיכון. החוקרים מציעים מודל תיאורטי שמכניס את תוצאת האחר לפונקציית התועלת, ומבחינים בין היחס לתוחלת של האחר, ליחס לסיכון שלו ולקשר המשותף בין התוצאות של שני הצדדים.
כדי לבדוק זאת תכננו החוקרים ניסוי עם 120 נבדקים באוניברסיטת איווה. כל נבדק בחר שוב ושוב את רמת הסיכון בהגרלה כספית, כשהתשלום שלו עצמו נשאר זהה בכל המשימות. מה שהשתנה מכרטיס לכרטיס היה רק אופן ההשפעה של הבחירה על נבדק אנונימי אחר בחדר סמוך, בתנאים שמדמים בסיס, שותפות, הצעת מחיר ומשא ומתן. בעזרת הסיווג של בחירות הנבדקים ואמידת פרמטרים לכל נבדק, נבחנת השאלה מה באמת מסתתר מאחורי הבחירות שלנו כשמישהו אחר מושפע מהן.






