כולנו נתקלים במכשולים ובלחצים, אבל לא כולנו מגיבים אליהם באותו אופן. יש מי שמתמודד עם תסכול בנחישות, ויש מי שחש שאינו יכול לשאת את הפער בין מה שרצה לבין מה שקרה בפועל. אצל מתבגרים, שנמצאים בשלב רגיש של חייהם ועוד התמודדו עם תקופת מגפה ו"נורמליות חדשה", השאלה הזו נעשית דחופה במיוחד. כשהקושי הזה מצטרף לכעס, להתפרצויות ולעיתים גם למחשבות על סיום החיים, מדובר בנושא שמעסיק הורים, מורים ויועצים.
המחקר שואל האם מתבגרים שקשה להם יותר לשאת תסכול נוטים גם להתנהגות תוקפנית ולמחשבות אובדניות, והאם התמונה משתנה בהתאם לרקע שלהם. החוקרים בחנו בין היתר את מבנה המשפחה, כלומר האם שני ההורים נוכחים, הורה אחד או אף אחד מהם, וכן את מוקד השליטה, כלומר עד כמה אדם מאמין שחייו מוכתבים על ידי מעשיו שלו או על ידי כוחות חיצוניים.
במחקר השתתפו 375 תלמידי חטיבה עליונה ותיכון משלושה מוסדות חינוך בפיליפינים, שנבחרו באופן אקראי. הם מילאו שאלונים מוכרים שמודדים אי-נוחות מתסכול, תוקפנות, מחשבות אובדניות ומוקד שליטה. אחר כך הושוו קבוצות של נבדקים עם רמה נמוכה וגבוהה של אי-סובלנות לתסכול, ונבדק הקשר הסטטיסטי בין המשתנים. התוצאות כוללות גם כמה הפתעות שמזמינות לחשוב מחדש על ההנחות שלנו לגבי משפחה, שליטה עצמית והתמודדות עם לחץ.
