איך זה שבעולם החי, שבו לכל צד יש אינטרסים משלו, נשמרת בכל זאת כנות באיתות ולא שקר גורף? זו אחת השאלות המרתקות ביותר בביולוגיה האבולוציונית, וההסבר המקובל ביותר לה הוא עקרון המכשול: איתות יציב רק אם הוא עולה יקר. אבל אם ההסבר הזה כה מבוסס, מדוע מחקרים אמפיריים רבים כשלו במציאת עלויות איתות גבוהות כפי שהתיאוריה מנבאת?
המאמר יוצא לבחון שאלה עמוקה יותר: לא רק אם שיווי משקל של איתות כנה יכול להתקיים תיאורטית, אלא כמה סביר שהוא באמת יתפתח באבולוציה, בהשוואה למנגנון חלופי פחות מוכר, שיווי המשקל ההיברידי, שבו מועברת אינפורמציה חלקית בלבד תוך התנודדות בין אסטרטגיות שונות. באמצעות המשחק הקלאסי של סר פיליפ סידני, מודל תיאורטי המדמה אינטראקציה בין הורה לצאצא בנוגע להעברת משאבים, נבנה מסגרת שבה שיווי משקל של איתות מכשול, שיווי משקל של בריכה (חוסר כל תקשורת) ושיווי משקל היברידי מתקיימים כולם יחד. באמצעות דינמיקת רפליקטור דו־אוכלוסייתית וניתוח של אלף מקרים אקראיים בשילוב עם מודל מורחב שבו קיימות שתי אפשרויות איתות בעלויות שונות, נבחנת השאלה איזה מהמנגנונים הללו נוטה יותר להתגבש כתוצאה מברירה טבעית.
הממצאים מציעים זווית חדשה על אחת החידות המרכזיות בתורת האיתות, ומעלים שאלות מעניינות באשר לאופן שבו כדאי לחפש עדויות לתקשורת חלקית בטבע.
