מועצות מנהלים נחשבו לאורך שנים ל"מועדוני בנים" הנתונים לחשיבה קבוצתית ולשמירה על הסטטוס קוו, ומתוך כך גובר הלחץ להוסיף לתוכן נשים, מתוך אמונה שהן יתרמו לגיוון החשיבה ולקבלת החלטות אסטרטגיות אמיצות יותר. אבל האם המציאות פשוטה כך? מחקרים קודמים שבחנו את הקשר בין נוכחות נשים בדירקטוריון לבין נכונות החברה לשנות את פניה האסטרטגיים הניבו תשובות סותרות: פעם קשר חיובי, פעם שלילי, ופעם תלוי בגורמים נוספים. חוסר העקביות הזה מעורר שאלה מרתקת: אולי הקשר בין גיוון מגדרי לשינוי אסטרטגי אינו ליניארי בכלל, אלא הרבה יותר מורכב?
המאמר מציע הסבר חדש המבוסס על שני מנגנונים מקבילים ומנוגדים: אפקט חיובי הנובע מהעשרת המידע והפרספקטיבות בדירקטוריון, לצד אפקט שלילי הנובע מקונפליקטים חברתיים בין קבוצות המבוססים על סטריאוטיפים מגדריים. כיצד שני הכוחות הללו מתאזנים בזירת קבלת ההחלטות של הדירקטוריון, ומה קורה כשרמת הגיוון עולה? האם יש נקודה שממנה והלאה גיוון נוסף כבר לא משתלם? כדי לבחון זאת, נותחו נתונים על מאות חברות תעשייה סיניות הנסחרות בבורסה במשך שנים, תוך התייחסות גם למידת הדינמיות של הסביבה התחרותית שבה הן פועלות. הממצאים חושפים תבנית מפתיעה שמאתגרת את ההנחות הפשוטות שהובילו רגולטורים וחברות רבות לקדם גיוון מגדרי במועצות המנהלים.
