שיתוק מוחין הוא אחת הסיבות השכיחות ביותר למוגבלות מוטורית בילדות, אך ברוב המקרים הגורם המדויק לו נותר עלום, עובדה המקשה מאוד על פיתוח טיפולים ממוקדים. אחת התקוות הגדולות בתחום היא טיפולים מבוססי תאי גזע אנושיים, אלא שכדי לבחון אותם באופן אמין יש צורך במודל חייתי שבו המערכת החיסונית של המאחסן לא תפריע ותשבש את התוצאות, גם כאשר אין דחייה חיסונית גלויה לעין.
מאמר זה מתאר ניסיון לפתח בדיוק מודל כזה: עכברים צעירים חסרי מערכת חיסון, שקיבלו הזרקה ממוקדת לתוך המוח של חומר המדמה זיהום חיידקי, במטרה ליצור פגיעה מוחית מוקדמת שתשקף את המאפיינים הקליניים של שיתוק מוחין. השאלה המרכזית שהמחקר מבקש לענות עליה היא האם אפשר בכלל, במסגרת כזו, לייצר תמונה מוטורית והתנהגותית שמזכירה את זו הנראית בילדים עם שיתוק מוחין, ועד כמה ניתן לתאר אותה בצורה שיטתית ומדידה.
כדי לבחון זאת, החוקרים עקבו אחר שיעורי הישרדות ומשקל גוף של העכברים, ובחנו את התנועה וההתנהגות שלהם באמצעות סוללת מבחנים מגוונת, הכוללת מבדקי אסימטריה תנועתית, שיווי משקל וסבולת שרירים, ניתוח הילוך מפורט וכן מבחן התנהגות בשטח פתוח. השילוב בין המדדים הללו נועד לספק תמונה רב-ממדית של האופן שבו פגיעה מוחית מוקדמת מתבטאת בפועל בתנועה, בתנוחה ובדפוסי חקרנות.
