לפני כ-115 אלף שנה, בילדה מקצה החוף האטלנטי של מרוקו, מת ילד בן כתשע בערך והשאיר מאחוריו שלד חלקי שנחשף רק בעשור האחרון במערת קונטרבנדיירס. בין השרידים התגלתה לסת עליונה שמעולם לא תוארה במלואה במחקר המדעי, אף שיש בה פוטנציאל לשפוך אור על אחת השאלות המרתקות ביותר בפליאואנתרופולוגיה: איך התפתחו הפנים של המין שלנו, ומה הבדיל מבחינה התפתחותית בין הומו ספיינס קדום לבין קרוביו הניאנדרתלים?
צפון אפריקה, ובפרט מרוקו, נחשבת לאזור מפתח בהבנת מוצא האדם המודרני ותפוצתו, שכן שם נמצאו השרידים העתיקים ביותר המיוחסים למינו. אך בעוד ששרידים בוגרים מהתקופה כבר נחקרו, מעט מאוד ידוע על האופן שבו התפתחו הפנים החסונים והמסיביים של אוכלוסיות אלו מגיל ילדות ועד לבגרות. השאלה המרכזית שמעסיקה את החוקרים היא האם תבנית הצמיחה הפנימית של ילדי תקופת האבן התיכונה בצפון אפריקה דומה לזו של האדם המודרני, לזו של הניאנדרתלים, או שמדובר בתבנית ייחודית משלה.
כדי לבחון זאת, ביצעו החוקרים שחזור וירטואלי תלת-ממדי של הלסת מבוסס על סריקות טומוגרפיה ברזולוציה גבוהה, והשוו אותה, באמצעות כלים של מורפומטריה גיאומטרית מתקדמים, למגוון עשיר של שרידים לא-בוגרים ובוגרים המשתייכים להומו ספיינס קדום ומודרני ולניאנדרתלים מאתרים כמו קפזה, סקול וג'בל אירהוד. הניתוח כלל גם הדמיית מסלולי צמיחה עתידיים, בניסיון לחזות כיצד הייתה נראית הלסת הבוגרת של הילד. הממצאים חושפים תמונה מורכבת ומעניינת על מקורות תבנית ההתפתחות הפנים-אנושית שאנו מכירים כייחודית למין שלנו.
