מנהלים בארגונים נדרשים היום יותר מתמיד להכריע במצבים מורכבים, חדשים ורוויי אי ודאות, ורבים מהם פונים לתהליכי קבלת החלטות קבוצתיים בתקווה שהקבוצה "תדע" יותר מהיחיד. אך האם זה נכון תמיד? האם קבוצה, עם כל הדינמיקה החברתית, המידע המשותף וההשפעות ההדדיות שבה, אכן מקבלת החלטות טובות יותר מיחיד שפועל לבדו? השאלה הזו נשמעת פשוטה, אך מתגלה כמורכבת בהרבה ממה שנראה במבט ראשון.
המאמר בוחן את הסוגיה הזו לעומק, ושואל לא רק "מי טוב יותר, קבוצה או יחיד", אלא גם כיצד סוג ההחלטה עצמו, מידת האי ודאות, אופק הזמן והסיכון הכרוכים בה, משפיעים על השאלה איזה תהליך קבלת החלטות מתאים יותר. באמצעות סקירת ספרות מקיפה, נבנה מסגרת תיאורטית שמציגה את יתרונותיהן ומגבלותיהן של קבוצות בקבלת החלטות, ולאחר מכן נבחנת ההתאמה בין סוגי החלטות שונים לבין תהליכים קבוצתיים או אינדיבידואליים.
לאורך הדרך עולות תופעות מרתקות כמו חשיבת קבוצה, קיטוב, חוכמת ההמונים ואפקט הידע המשותף, שכולן מטילות ספק בהנחה הפשטנית ש"קבוצה שווה יותר טוב". מי שמעוניין להבין מתי כדאי לכנס קבוצה כדי להכריע, ומתי מוטב להשאיר את ההחלטה בידי אדם אחד, ימצא כאן מסגרת חשיבה מרתקת ורלוונטית לכל מי שמנהל אנשים או תהליכים.
