כשמערכת GIS צריכה לעזור לנו לבחור היכן להקים חוות אנרגיה סולארית, לתכנן מסלול כביש או למקם מתקן ציבורי, היא בדרך כלל תשען על שיטות מתמטיות מורכבות שמבטיחות להוביל אותנו אל הפתרון "האופטימלי". אבל האם זה באמת כך שבני אדם מקבלים החלטות? הרברט סיימון, מייסד מושג הרציונליות המוגבלת, טען כבר לפני עשורים שאנחנו לרוב לא מחפשים את הפתרון המושלם, אלא מסתפקים בראשון שעונה על כל הדרישות שלנו, אסטרטגיה המכונה "סיפוק". למרות ההכרה הרחבה בתובנה הזו, מערכות תמיכת החלטות גאוגרפיות ממשיכות לרוב לפעול לפי מודל מיקסום התועלת המסורתי, תוך התעלמות מהאופן שבו אנשים באמת חושבים ובוחרים.
המאמר יוצא לגשר בין שני עולמות: התיאוריה ההתנהגותית של קבלת החלטות לבין הכלים הפרקטיים של ניתוח מולטי-קריטריוני מבוסס GIS. השאלה המרכזית שמנחה את המחקר היא כיצד ניתן לעצב מודל קבלת החלטות מרחבי שמכבד את האופן האמיתי שבו אנשים מעבדים מידע ומקבלים החלטות, ובו זמנית משלב הדמיה אינטראקטיבית עשירה בכל שלבי התהליך, לא רק בשלב איסוף הנתונים הראשוני.
כדי לענות על כך, מוצג מודל חדש בשם ESRDS המשלב עקרונות של סיפוק עם שיטת פשרה מוכרת מתחום תורת ההחלטות, לצד מסגרת הדמיה ייעודית התומכת בתהליך. השילוב מיושם בכלי תוכנה מוחשי, המדגים כיצד ניתן לצמצם בהדרגה מרחב אדיר של חלופות גאוגרפיות עד לבחירה סופית, מבלי להזדקק לשקלול קריטריונים מראש ותוך שמירה על שקיפות מלאה עבור המשתמש.
