מה קורה לבני נוער שאינם לומדים, אינם עובדים ואינם מקבלים הכשרה, במקום שבו העוני, המרחק הגאוגרפי והיעדר תמיכה הופכים כל צעד לקשה כפליים? במדינות רבות, ובדרום אפריקה בפרט, מדובר בתופעה נרחבת ומטרידה: כשלושה רבעים מהמובטלים במדינה הם בני נוער וצעירים מתחת לגיל 34, ורבים מהם חיים באזורים כפריים דלי משאבים שבהם אין תחבורה נגישה, אין מידע על מלגות ותוכניות ממשלתיות, ואין דמות בוגרת שתלווה אותם במעבר לבגרות ולעולם העבודה.
המאמר בוחן כיצד בני נוער אלו עצמם תופסים את מצבם, מה מונע מהם להשתלב בחינוך ובתעסוקה, וכיצד הם מדמיינים את תפקידה הראוי של הממשלה בחייהם. לשם כך נערך מחקר איכותני מעמיק, המבוסס על ראיונות פנים אל פנים עם תשעה עשר בני נוער בגילי 15 עד 24 באזור כפרי בדרום אפריקה, שנשרו ממערכת החינוך ואינם מועסקים במשרה מלאה. המחקר בוחן את חוויותיהם האישיות אל מול הרקע התיאורטי של מדיניות מבוססת זכויות, מושגים כמו "תקופת המתנה" (waithood) והדרה חברתית וגאוגרפית.
מעבר לתיאור המצוקה, המאמר מבקש להעניק קול לאוכלוסייה שלעיתים רחוקות נשאלת מה היא באמת חושבת וצריכה, ולבחון מה ניתן ללמוד מכך על עבודתם של אנשי מקצוע בתחום השירותים החברתיים. מדובר בקריאה מרתקת לכל מי שמתעניין בגורלם של דורות שלמים העומדים על סף הבגרות מבלי דרך ברורה קדימה.
