מהפכת אפריל 1974 שינתה את פורטוגל מן היסוד, וגם את מעמד הנשים ואת חוקי המשפחה. החוק מציג את עצמו כניטרלי ונטול פניות, אבל האם גם באולם בית המשפט, שבו זוגות מפרקים את חייהם המשותפים, הכול נראה כך? ומה קורה כשנשים וגברים מגיעים אל אותו הליך עם סיפורים, טיעונים וציפיות שונים כל כך?
המאמר בוחן את תחום הגירושין בפורטוגל מנקודת מבט מגדרית. הוא שואל אם הפער בין עקרון השוויון לבין הפעולה השיפוטית בפועל נשאר בעינו, ואיך סטריאוטיפים על נשיות וגבריות באים לידי ביטוי בבקשות הגירושין, בטיעוני הצדדים ובדרך שבה השופטים מגיבים להם. הרקע התאורטי משלב גישות מרקסיסטיות, ובריאניות ופמיניסטיות, ומחבר בין מושג המגדר למושג המעמד.
כדי לבדוק זאת סוקרים החוקרים את ההיסטוריה של חוקי הגירושין במדינה ואת נתוניהם, ואז צוללים אל החומר הגולמי: 331 תיקי גירושין שנוהלו בהתדיינות ב-10 בתי משפט ברחבי המדינה. הם בוחנים מי פונה לבית המשפט, מאילו רקעים חברתיים ומקצועיים, אילו נימוקים עולים בכתבי הטענות, מי מייצג אותם, מי העדים ומי יושב על כס השיפוט. התמונה שמצטיירת מן התיקים מציעה מבט נדיר מאחורי הקלעים של מערכת המשפט ושל החיים הזוגיים.






