בגרמניה, שיעור הגירושין שבהם לפחות אחד מבני הזוג בן 50 ומעלה זינק בתוך כמה עשורים בלבד, מפחות מחמישית מכלל הגירושין ליותר מרבע. זוגות שחיו יחד שנים רבות ופתאום נפרדים הם כבר לא תופעה שולית. אבל מה קורה לנפש של מי שמתגרש כשהילדים כבר עזבו, הקריירה כמעט התייצבה וההזדמנויות להתחיל מחדש מצטמצמות? ומה משמעות הדבר כשהאדם הוא אישה שהרוויחה לאורך הנישואין הרבה פחות מבן זוגה?
המחקר שואל אם גירושין בגיל מאוחר מסוכנים לבריאות הנפש במיוחד עבור נשים עם הכנסה נמוכה, ואם הגיל, המגדר וההכנסה פועלים יחד באופן שלא ניתן לראות כשבוחנים כל גורם בנפרד. במקום להסתפק בהשוואה בין גברים לנשים או בין צעירים למבוגרים, החוקרים מתבוננים בתת-קבוצות חברתיות שנוצרות מהצירוף של כמה מאפיינים בו זמנית.
לצורך כך נעזרו החוקרים ברישומים מנהליים של קרן הפנסיה הגרמנית, שכללו מיליוני אנשים בגילאי 30 עד 59, עם אבחנות רפואיות והיסטוריית נישואין. הם השוו בין גרושים טריים לבין מי שלא התגרשו, והשתמשו בגישה סטטיסטית רב-רמתית מתחום האפידמיולוגיה החברתית, שנועדה לזהות קבוצות בסיכון גבוה בתוך מבנה מורכב של אי-שוויון. התוצאה היא מבט נדיר על השאלה מי נפגע ביותר כשנישואין ארוכים מסתיימים.






