מדוע אנשים שקוראים הרבה ספרות נוטים לזהות טוב יותר את רגשותיהם של אחרים, ואולי גם את שלהם? הקשר בין קריאת סיפורת לבין הבנה רגשית מעסיק חוקרים כבר שני עשורים, אבל ההסבר לו עדיין רופף. אם הקריאה אכן מחדדת את הרגישות הרגשית, חשוב להבין איך זה קורה. התשובה עשויה לשנות את האופן שבו אנו חושבים על התפקיד של סיפורים בחיינו החברתיים והנפשיים.
המאמר מציע לבחון מקרוב דווקא את שפת הסיפורת. השאלה המרכזית היא אם כל סוגי הבדיון תורמים באותה מידה, או שיש הבדל בין ספרות ספרותית לספרות פופולרית, ובין טקסט שמכנה רגשות בשמם לטקסט שמרמז עליהם בלבד.
כדי לבדוק זאת נערכו שלושה מחקרים. בשניים מהם נותחו מחדש נתונים קיימים של מאות נבדקים אמריקאים: מבחנים של היכרות עם סופרים, מבחנים של זיהוי רגשות בסרטוני שחקנים, ושאלון המודד קושי לזהות ולבטא רגשות של עצמנו. במחקר השלישי השתמשו החוקרים בכלים של בלשנות חישובית כדי לנתח מאות רומנים מהעשורים האחרונים, חלקם זוכי פרסים ספרותיים וחלקם רבי מכר, ולבחון כיצד הם משתמשים בשפה רגשית.






