איך מדברים בבית על גזע? בהרבה משפחות לטיניות בארצות הברית, ילדים גדלים בין סבתא שאומרת דבר אחד, אמא שמסבירה את ההפך, ואבא שמוסיף משפט משלו. המסרים על צבע עור, שיער, זהות וגזענות לא תמיד מתיישבים זה עם זה, ולעיתים אפילו הורה אחד סותר את עצמו. ובכל זאת, הילדים הם לא רק מקבלים פסיביים: הם שואלים, מתווכחים ומגבשים תפיסות משלהם. החוקרת מבקשת להבין מה קורה כשמסרים כאלה נפגשים בשיחות היומיום של המשפחה, ואיך זה מעצב את האופן שבו צעירים לטיניים מבינים גזע.
שאלת המחקר היא כיצד לטיניים מדברים בתוך משפחותיהם על זהות גזעית ואתנית ועל הדירוג הגזעי בחברה, וכיצד שיחים גזעיים של בני משפחה שונים נפגשים זה בזה. כדי לבדוק זאת נשענת החוקרת על תאוריית ההיווצרות הגזעית ומפתחת מושג חדש, "אינטראקציות שיחיות". היא ערכה 65 ראיונות חצי־מובנים בשנים 2014 עד 2019 בפלורידה ובקליפורניה, בעיקר עם צעירים לטיניים בני 18 עד 30, ילידי ארצות הברית להורים מהגרים, ולצדם כמה הורים ואחים. הראיונות הוקלטו, תומללו וקודדו לפי נושאים. בין הסיפורים שעולים מהם: משפחות דומיניקניות, מקסיקניות ופנמיות, שיחות סוערות סביב שולחן האוכל, וקרובים שהקשר איתם נותק. המאמר מזמין להסתכל מחדש על מה שנחשב "העברה" של ערכים מהורים לילדים.
