עבודה מהבית, שעות גמישות ומשרד שנמצא בכל מקום שבו יש חיבור לאינטרנט הפכו בשנים האחרונות לדבר שבשגרה. ההבטחה הייתה פשוטה: יותר חופש, פחות נסיעות ויותר זמן לחיים עצמם. בפועל, רבים מגלים שהגבולות בין הסלון למשרד, בין הודעת מייל לארוחת ערב משפחתית, הולכים ומיטשטשים. מי מרוויח מהגמישות, מי משלם עליה מחיר, ומה קובע אם אדם מרגיש שהוא מצליח לאזן בין עבודה לחיים?
הספרות המחקרית בנושא עשירה אך מפוצלת. חוקרים בוחנים לרוב גורם אחד בכל פעם, כמו שחיקה, ניתוק מהעבודה, לחץ או תמיכת הארגון, ורבים מהמחקרים נערכו בימי המגפה, בנסיבות חריגות. המאמר הנוכחי שואל שאלה רחבה יותר: אילו גורמים מעצבים איזון עבודה-חיים בהסדרי עבודה גמישים ומרחוק, איך ההסדרים האלה משפיעים על דינמיקת האיזון, ואילו מגמות, גישות תאורטיות ופערי ידע מסתתרים מאחורי כל המחקרים הללו.
כדי לענות על כך ערכו המחברים סקירה שיטתית במסגרת PRISMA. הם איתרו 120 מאמרים במאגר Scopus, סיננו אותם לפי קריטריונים של איכות ורלוונטיות, ונותרו עם 31 מאמרים שנותחו בניתוח תמטי ובסינתזה נרטיבית. במקביל מופו התאוריות המרכזיות שעליהן נשענים המחקרים, ובהן מודל דרישות-משאבים ותאוריית שימור המשאבים. התוצאה היא מבט מאוחד על תחום שנוטה להיבחן בחלקים.






