אנחנו מזהים מבט מפוחד או חיוך בשבריר שנייה, כמעט בלי לחשוב. אצל אנשים עם סכיזופרניה היכולת הזאת לקרוא פנים ולהבין מה האדם שמולנו מרגיש נפגעת לא פעם. הקושי הזה מופיע כבר בפרק הראשון של המחלה, ומשפיע על התפקוד החברתי ועל מהלך ההחלמה. עדיין לא ברור מה קורה במוח בזמן שהוא נח, ואיך הפעילות הספונטנית שלו קשורה לקושי הזה.
המחקר בוחן את השאלה הזאת באמצעות מדד fALFF, שמשקף את עוצמת הפעילות הפנימית של המוח בכל נקודה בו ברגע שאיננו מבצעים משימה כלשהי. החוקרים בדקו האם עוצמת הפעילות הזאת, באזורים שמעורבים בעיבוד הבעות פנים, קשורה לדיוק שבו אנשים מזהים רגשות.
בניסוי השתתפו 28 חולים בפרק ראשון של סכיזופרניה ו-33 משתתפים בריאים. כל אחד מהם ביצע משימות חיפוש חזותי שבהן היה עליו לאתר פנים שמחות או מפוחדות בתוך מערך של פנים, ברמות קושי שונות. באותו יום נסרקו המשתתפים בסורק fMRI במנוחה. אזורי העניין נבחרו בעזרת מאגר Neurosynth, והקשרים נבדקו תוך בקרה על גורמים כמו גיל, מין, השכלה, משך המחלה, מינון התרופות ונפח החומר האפור. האם פעילות המוח בשקט יכולה לרמוז על מי שיתקשה לזהות רגשות? ואם כן, באיזה אזור במוח ובאיזה סוג של רגש?






