כיצד מכינים תלמידים לחיים בעולם מגוון, בלי לוותר על זהות דתית עמוקה? שאלה זו עומדת במרכזו של דיון חינוכי נרחב, ובאינדונזיה, המדינה בעלת האוכלוסייה המוסלמית הגדולה בעולם, היא נוגעת לחיי היומיום של מדרסות, פסנטרן ואוניברסיטאות. אחד ההוגים המשפיעים ביותר בהקשר הזה הוא נורצ'וליש מג'יד, שדיבר על פתיחות, כבוד האדם, חשיבה ביקורתית ודיאלוג בין קהילות, והציע ראייה חינוכית שמחברת בין אמונה לרציונליות.
למרות ההשפעה הזאת, המחקר על משנתו נוטה להתפצל. יש מי שעוסק ברפורמה אסלאמית, יש מי שבוחן פלורליזם דתי, ויש מי שמתמקד במודרניזציה של החינוך, אך כמעט איש אינו מציג תמונה כוללת של האופן שבו התפתח השיח האקדמי סביב רעיונותיו החינוכיים. המאמר שואל מה אפשר ללמוד כשמניחים את כל החלקים האלה זה לצד זה: אילו מגמות, חוקרים ואשכולות נושאים מעצבים את התחום, כיצד מובנים בספרות עקרונות כמו הכלה, פלורליזם, רציונליות והומניזם, ואילו פערים עדיין נותרו פתוחים.
כדי לענות על כך שילבו החוקרים שתי גישות. הם ערכו ניתוח ביבליומטרי של דפוסי פרסום, ציטוטים ורשתות מילות מפתח באמצעות כלים כמו VOSviewer ו-Biblioshiny, ולצדו סקירה שיטתית לפי הנחיות PRISMA, על בסיס חיפוש במאגרים Scopus, Web of Science ו-Google Scholar. מחקרים שנבחרו עברו סינון קפדני והערכת סיכון להטיה, ואז נותחו נושאית. התוצאה היא מבט נדיר על התחום, מהשאלות התאולוגיות הראשונות ועד השאלות העכשוויות של חינוך בעידן גלובלי.
