מורים רבים חשים היום עומסים בלתי פוסקים: דרישות מנהליות, כיתות הטרוגניות ומחסור מתמשך בכוח אדם. עומס עבודה זה נחשב לאחד הגורמים המרכזיים לשחיקה מקצועית, תופעה המאיימת על רווחתם הנפשית של מורים ועל איכות ההוראה כאחד. אך האם כל המורים מגיבים לעומס בצורה זהה, או שמא איכות הקשר האישי שלהם עם מנהל בית הספר יכולה לשנות את התמונה?
מאמר זה בוחן שאלה מרתקת: האם קשר קרוב וחם עם המנהל יכול לשמש מעין "מגן" מפני ההשפעות ההרסניות של עומס עבודה, או שמא הקשר בין מורה למנהל הוא בעצמו הנפגע הראשון מעומס העבודה, וכך משמש כערוץ שדרכו מועברת ההשפעה השלילית אל תחושות התשישות? החוקרים בחנו את הסוגיה דרך שתי עדשות תאורטיות שונות, תוך שימת דגש על שני מרכיבים נפרדים של הקשר הבין-אישי: קרבה רגשית מול קונפליקט.
כדי לענות על השאלה, נאספו נתונים משני מדגמים נפרדים ובלתי תלויים של מאות מורים מהולנד, מבתי ספר יסודיים ועל-יסודיים בהתאמה, באמצעות שאלונים שבדקו עומס עבודה, איכות הקשר עם המנהל ותסמיני שחיקה על שלושת מרכיביה המוכרים. ניתוח הנתונים נעשה בשיטות סטטיסטיות מתקדמות של מודלים מבניים. האם קשרים חמים עם המנהלים באמת מגינים על המורים, או שהתמונה מורכבת הרבה יותר?
