עייפות היא אחד התסמינים המתישים ביותר אצל אנשים החיים עם מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית, ודווקא היא אחד הקשים לטיפול. גם כשהמחלה בהפוגה, רבים מהחולים ממשיכים להרגיש מרוקנים, ולעיתים אין לכך הסבר ביולוגי ברור שאפשר לטפל בו בתרופה או בתוסף. התערבויות פסיכולוגיות נראות כאפשרות מבטיחה, אבל גם הן סובלות משיעורי נשירה גבוהים. השאלה היא מי בכלל מוכן לנסות אותן, ומה עומד מאחורי הנכונות הזאת.
במחקר נבדקה השאלה אילו גורמים קשורים לנכונות של חולי מעי דלקתי להשתמש בפסיכותרפיה כדי להתמודד עם עייפות. האם חשובה חומרת המחלה, רמת העייפות או הכאב? האם המצב הנפשי משפיע? האם ניסיון קודם בטיפול נפשי או סטיגמה כלפי פנייה לעזרה פסיכולוגית משנים את התמונה? החוקרים פנו לאנשים עם אבחנה עצמית של מחלת מעי דלקתית דרך רשתות חברתיות, פורומים וארגוני חולים, וקיבלו כמה מאות תשובות מכמה מדינות בסקר מקוון אנונימי שנערך באפריל 2020. הסקר בדק פעילות מחלה, תסמיני דיכאון, חרדה ולחץ, עייפות, כאב, סטיגמה וניסיון קודם בפסיכותרפיה. הנתונים נותחו במודלים סטטיסטיים, ובהמשך נבחנו גם פריטים בודדים מתוך השאלונים כדי להבין מה באמת מניע את התשובות.
התמונה שעלתה אינה בהכרח זו שהספרות על חיפוש עזרה מובילה אותנו לצפות לה, ויש לה השלכות על האופן שבו רופאים ופסיכולוגים יכולים להציע טיפול נפשי לאנשים עם מחלה כרונית.
