מה מדינות רבות ניצבות בפניו: מורים עוזבים את הכיתה בשיעורים מדאיגים, לעיתים בתוך שנים ספורות מתחילת דרכם, ומשאירים אחריהם עלויות כספיות כבדות, פגיעה בתחושת הקהילתיות בבתי הספר ואף נזק להישגי התלמידים. אך מה בעצם גורם למורה אחד להישאר במקצוע נאמן, בעוד עמיתו מתכנן את דרכו החוצה?
מאמר זה בוחן שאלה מרכזית זו מתוך פרספקטיבה של תאוריית הדרישות-משאבים בעבודה, ומתמקד בשני גורמים שעלולים להטות את הכף: תמיכה חברתית ארגונית, הן מצד עמיתים והן מצד מפקחים ומנהלים, ואינטליגנציה רגשית כמשאב אישי של המורה. השאלה שמנחה את המחקר היא כיצד תמיכה חברתית משפיעה על כוונת המורים לעזוב, האם מעורבות בעבודה היא הגורם המתווך שמסביר קשר זה, ובאיזו מידה יכולותיהם הרגשיות של המורים עצמם מעצבות את עוצמת התהליך הזה.
כדי לבחון את השאלות הללו, נאסף מדגם רחב של כמעט 1,300 אנשי הוראה מגני ילדים ועד בתי ספר תיכוניים, שמילאו שאלונים מקוונים במחקר חתך שנערך בספרד. באמצעות כלים מתוקפים למדידת תמיכה חברתית, מעורבות בעבודה, אינטליגנציה רגשית וכוונות עזיבה, ובאמצעות ניתוחים סטטיסטיים מתקדמים של תיווך ותיווך מווסת, מתאר המאמר תמונה מורכבת של הגורמים שמחזיקים מורים במקצוע, או דוחפים אותם לצאת ממנו.
