מחשבות אובדניות וניסיונות התאבדות בקרב בני נוער הופכים לנפוצים יותר ויותר, ורבים מהמקרים החמורים מתרחשים בסמוך למגע עם אנשי מקצוע בתחום הבריאות. עם זאת, רק חלק מהמטפלים, היועצים והאנשים העובדים עם בני נוער מקבלים הכשרה מספקת בזיהוי, הערכה וטיפול במצבים של סיכון אובדני. שאלה מרכזית שמעסיקה קובעי מדיניות ואנשי מקצוע היא כיצד ניתן להכשיר בצורה יעילה ומהירה אנשי מקצוע שפוגשים בני נוער בסיכון, כך שההכשרה תתורגם לשינוי אמיתי בהתנהגות הטיפולית ולא רק לתחושת ביטחון עצמי גבוהה יותר.
אחת ההכשרות המובילות בתחום היא Assessing and Managing Suicide Risk (AMSR), הכשרה בת יום אחד המשלבת בין עבודה על התגובות הרגשיות של המטפל, הבנת תופעת ההתאבדות, איסוף מידע שיטתי, גיבוש הערכת סיכון ותכנון התערבות. עד כה נבחנה ההכשרה בעיקר מבחינת שביעות רצון ותחושת מסוגלות של המשתתפים, אך לא נבדק לעומק אם היא אכן משנה את מה שהם עושים בפועל בעבודתם עם בני נוער.
המחקר הנוכחי בוחן שאלה זו לעומק, באמצעות מעקב אורכי של שלושה חודשים אחרי אנשי מקצוע ממגוון תחומים שהשתתפו בהכשרות AMSR שהתקיימו במדינה אמריקאית אחת. המשתתפים דיווחו על השימוש שלהם במיומנויות טיפוליות ייעודיות ובהתערבויות מומלצות עוד לפני ההכשרה ושוב לאחריה, כדי לבחון אם וכיצד ההכשרה תרמה לשינוי מוחשי בהתמודדות שלהם עם בני נוער בסיכון להתאבדות.
