כשילד בן אחת עשרה מרגיש שהמורה שלו מתייחס אליו בהגינות ובתמיכה, האם זה משפיע על האופן שבו יראה את השוטר ברחוב כארבע שנים אחר כך? רבים מניחים שצעירים פשוט "מעתיקים" את היחס שקיבלו בכיתה אל כל דמות סמכות אחרת. אבל האם זה באמת מה שקורה, או שמא מתחת לפני השטח פועלים תהליכים התפתחותיים עדינים יותר, כמו האופן שבו ילדים מפנימים נורמות מוסריות ולומדים לווסת את עצמם?
המחקר שואל באיזו מידה איכות הקשר בין מורה לתלמיד בסוף הילדות מעצבת את תפיסת הלגיטימיות של המשטרה בגיל ההתבגרות, ומה מסביר את הקשר הזה. אחת הבעיות הגדולות בתחום היא שקשה להבחין בין השפעה אמיתית לבין הבדלים שהיו קיימים בין הילדים מלכתחילה, שהרי ילדים עם נטיות מסוימות גם מעצבים את הקשרים שלהם עם המורים.
כדי להתמודד עם כך, החוקרים נעזרו במחקר אורך ארוך שעוקב אחר ילדים בעיר ציריך משנות הילדות המוקדמות ועד לבגרות הצעירה. הם ניצלו את העובדה שהילדים מחליפים מורה במעבר בין כיתות, וצמדו ביניהם ילדים דומים מאוד במאות משתני רקע, כשההבדל ביניהם הוא בעיקר באיכות הקשר עם המורה החדש. כך ניסו להתקרב להסקה סיבתית בנתונים שנאספו במהלך החיים עצמם.






