חרדה חברתית נחשבת לאחת הבעיות הנפוצות בעולם הנפש, ובכל זאת היא כונתה "הפרעת החרדה המוזנחת". אנשים שסובלים ממנה נוטים להתרחק ממפגשים, גם עם אנשי מקצוע, ולא פעם הסביבה רואה בה סתם ביישנות. השאלה היא איפה בדיוק עובר הגבול בין תכונת אופי להפרעה, ואם בכלל צריך לצייר גבול חד. גישת הספקטרום מציעה לראות את התופעה כרצף, ולא כמצב של "יש" או "אין".
החוקרים בחנו כלי שנבנה לפי הגישה הזאת: שאלון SHY-SV, גרסה מקוצרת ומעודכנת של שאלון ארוך שדרש עד שעה למילוי. השאלה המרכזית היא אם הכלי החדש מודד באמת את מה שהוא אמור למדוד, ואם הוא עושה זאת באופן עקבי ויציב לאורך זמן. בנוסף הם בדקו אם הוא מצליח לתפוס גם ביטויים עדינים ולא טיפוסיים של חרדה חברתית.
במרפאה פסיכיאטרית באוניברסיטת פיזה נאספו נתונים מ-145 משתתפים: מטופלים עם הפרעת חרדה חברתית, מטופלים עם הפרעה טורדנית כפייתית ובקבוצת ביקורת בריאה. הם מילאו את השאלון לצד סולם מקובל להערכת חרדה חברתית, ומדגם משנה מילא אותו שוב כעבור שלושה שבועות. הבחירה לכלול מטופלי OCD אינה מקרית, והיא מעלה שאלה מעניינת על קשרים בין הפרעות שונות.
