מה אם המפה שאנחנו מכירים של אפריקה ושל חצי האי ערב אינה המפה שבה חיו, סחרו וכתבו יהודים לפני מאות שנים? אתיופיה, תימן, הודו, כוש, חבש, ברברה ועדן הם שמות מוכרים, אך ייתכן שבמקורות העתיקים הם הצביעו על מקומות אחרים לגמרי. כשמניחים שהשם "הודו" הוא תמיד תת־היבשת באסיה, או ש"אסואן" היא תמיד העיר המצרית של ימינו, קהילות שלמות עלולות להיעלם מן הדף. ההיסטוריה של יהדות אתיופיה ושל יהדות תימן נראית אחרת לגמרי כשמסתכלים עליה דרך הגאוגרפיה של הימים ההם.
המאמר שואל אם הגאוגרפיה התרבותית המקובלת של מזרח אפריקה וחצי האי ערב נשענת על המקורות או על החלוקות של התקופה הקולוניאלית. כדי לבדוק זאת הכותב עוקב אחר שמות מקומות במגוון רחב של טקסטים: מסמכי הגניזה הקהירית, מדרשים ותרגומים עתיקים, פרשנות מקראית, כתבי הרמב"ם וסעדיה גאון, ספרי נוסעים ומקורות ערביים מימי הביניים. הוא משווה בין הופעותיהם של אותם שמות ובודק אילו הסברים הם מאפשרים ואילו קשיים הם מעוררים.
התוצאה היא מסע בין שמות מוכרים שהתגלגלו, הצטרפו ונעלמו, ושאלה רחבה על האופן שבו הנחות גאוגרפיות מעצבות את מה שמותר לנו לדמיין על העבר היהודי.






