יש אנשים שמשקיעים שעות ביום בעולמות דמיוניים מפורטים, עם עלילות, דמויות ולעיתים גם תנועות והבעות פנים. עבור חלקם זה כבר הרבה יותר מבריחה נעימה. הדמיון הזה משתלט על העבודה, הלימודים והקשרים עם אנשים אחרים, ולעיתים נחווה כבלתי נשלט. התופעה, המכונה דמיון לא מסתגל, מעוררת שאלה מסקרנת: מה בעצם עומד מאחורי הצורך לברוח פנימה, ומה קורה לאנשים האלה כשהם צריכים להתמודד עם רגשות, מחשבות וקשיים יומיומיים?
המחקר בוחן את הקשר בין דמיון לא מסתגל לבין שני מרכיבים שנוגעים לדרך שבה אנחנו מתמודדים עם מצוקה: היחס לתסכול ולאי־נוחות מצד אחד, וסגנונות ההתמודדות מצד שני, כולל הימנעות, תכנון מראש וחיפוש תמיכה אצל אחרים. השאלה המרכזית היא האם חולמי הקיץ הלא־מסתגלים נבדלים מאנשים אחרים בתחומים האלה, ואיך כל המשתנים מתחברים זה לזה.
החוקרים גייסו באינטרנט 317 משתתפים דוברי פולנית, וחילקו אותם לפי עוצמת הדמיון הלא־מסתגל שדיווחו עליו. הם מילאו שאלונים על דמיון, על סגנונות התמודדות ועל אי־סבילות לתסכול. מעבר להשוואות הרגילות בין הקבוצות, הנתונים נותחו בשיטת ניתוח רשת, שמאפשרת לראות לא רק אילו משתנים קשורים זה לזה, אלא גם אילו מהם ממלאים תפקיד מרכזי במערך כולו.
