איך אפשר למדוד את הביטחון של אדם ביכולתו ליצור קשרים, לקרוא את מצב הרוח של הסובבים אותו ולהתמודד עם מבוכה חברתית? רוב הכלים שבהם משתמשים בפסיכולוגיה נולדו בתרבויות מערביות, שבהן אסרטיביות וביטוי עצמי חשובים במיוחד. מה קורה כשמנסים להשתמש בהם בחברה שבה הרמוניה בין אנשים, שמירה על "פנים" ואיפוק רגשי הם חלק מהותי מהאינטראקציה? ועוד שאלה: האם כלים כאלה מכירים בעובדה שחלק גדול מחיי החברה של סטודנטים מתרחש כיום גם ברשת?
המחקר הזה מבקש לבנות שאלון חדש למסוגלות עצמית חברתית של סטודנטים באוניברסיטאות בסין, כזה שמותאם להקשר התרבותי וכולל גם מצבים מקוונים. השאלה המרכזית היא אם אפשר לפתח כלי קצר, אמין ובעל מבנה ברור, ומה הוא מוסיף על הכלים המערביים הקיימים.
החוקרים עבדו בכמה שלבים. הם התחילו בראיונות חצי-מובנים ובסקר פתוח עם מאות סטודנטים, כדי לגזור מדבריהם את התכנים של השאלון. אחר כך בנו מאגר פריטים, העבירו אותו לבדיקת מומחים וצמצמו אותו. לבסוף בדקו את הגרסה שנוצרה על שני מדגמים גדולים נוספים, בשלל ניתוחים סטטיסטיים: מבנה הגורמים, אמינות, מספר סוגי תוקף, השוואה בין קבוצות והשוואה לכלים קיימים. התוצר הוא שאלון שמבקש לתפוס צדדים של הקשר החברתי שנוטים להישכח בכלי מדידה מוכרים.
