האם ילד נולד חכם, או שהופך לכזה בזכות הבית, החינוך והחוויות שעיצבו אותו? זהו אחד הוויכוחים הוותיקים והעקשניים ביותר בפסיכולוגיה, והוא מלווה את המחשבה האנושית מאז ימי היוונים. הוא נוגע להורים, למורים ולקובעי מדיניות, שכן התשובה משפיעה על האופן שבו אנו מגדלים ילדים ומה אנו מצפים מהם. מה שמסבך את העניין עוד יותר הוא שגם על ההגדרה של אינטליגנציה אין הסכמה, ומה שנחשב חכם בחברה אחת אינו בהכרח כזה בחברה אחרת.
המאמר שואל כיצד אפשר להבין את המתח בין תורשה לסביבה בהתפתחות האינטליגנציה של ילדים כאשר מתבוננים בו דרך המסורת האסלאמית, ומה יכולה גישה כזו להוסיף לדיון שנתקע זה זמן רב. המחבר פורס תחילה את הרקע ההיסטורי של המחלוקת, מבחן את מושג האינטליגנציה ואת הקשיים בהגדרתו, וסוקר את הממצאים המרכזיים של שני המחנות, מחקרי תאומים, אימוץ וגידול בסביבות שונות. לאחר מכן הוא פונה למקורות אסלאמיים, ובהם הקוראן והמסורת הנבואית, כדי לבדוק כיצד הם מתייחסים לשאלה העתיקה. התוצאה היא דיון שמחבר פסיכולוגיה, היסטוריה של רעיונות ותפיסה דתית של האדם, ומציע זווית שונה על שאלה שנדמה שכבר נאמר בה הכול.
