האם הערך העצמי שלנו הוא נקודת עוגן יציבה, או שהוא עולה ויורד עם כל הזמנה למסיבה שלא הגיעה וכל מבחן שלא הלך טוב? אצל חלק מהאנשים תחושת הערך נראית כמעט בלתי תלויה במה שקורה סביבם, ואצל אחרים היא נעה בחדות בעקבות הצלחות וכישלונות. מה שמעניין הוא שהמקור לשוני הזה עשוי להיות הרבה יותר מוקדם משנדמה, בקשרים הראשונים שיצרנו עם מי שטיפל בנו בילדותנו.
המחקר שואל האם סגנון ההתקשרות של אדם, כלומר הדרך שבה הוא חווה קרבה, תלות ודאגה לזמינות של אחרים, קשור למידת היציבות של תחושת הערך שלו. ההתמקדות היא בשני תחומים שבהם אנשים נוטים להשקיע את ערכם: קבלה חברתית והישגים. החוקרים בוחנים אם אנשים בעלי סגנונות התקשרות שונים, נמנע וחרדי, "מחברים" את הערך העצמי שלהם לתחומים שונים בחיים.
כדי לבדוק זאת גייסו החוקרים 180 סטודנטים לתואר ראשון. הנבדקים מילאו שאלון מקובל למדידת חרדה והימנעות בהתקשרות, ולאחר מכן דירגו כיצד כ-110 אירועי חיים קונקרטיים, חיוביים ושליליים, חברתיים והישגיים, ישנו את תחושת הערך הכללית שלהם. ככל שהדירוגים של אדם נעו בטווח רחב יותר, כך נחשבה תחושת הערך שלו תלויה יותר באותו תחום. התמונה שמצטיירת מהשוואה בין שני סוגי ההתקשרות הלא בטוחה עשויה להפתיע גם מי שמכיר את תיאוריית ההתקשרות היטב.
