בסוף המאה השמינית ובתחילת התשיעית יצרו סופרים ואמנים בחצר קרל הגדול ובסביבתה כתבי יד מרהיבים: דפי קלף שנצבעו בסגול עמוק, אותיות שנכתבו בזהב ובכסף, ואיורים שנועדו להפליא את עין המתבונן. הסגול לא היה סתם צבע. בעולם העתיק הוא היה צבע הקיסרים, ובנצרות נקשר גם לדם הקורבן ולמלכות האל. אבל מאין הגיע הסגול הזה בפועל? האם בכלל הופק מהארגמן היקר מכל, זה שנחלץ מרכיכות הים?
שאלת המחקר המרכזית עוסקת בחומרים שמאחורי היופי: אילו צבענים ופיגמנטים השתמשו האמנים הקרולינגים, איך הם הפיקו את הסגול ואת הזהב והכסף, ומה אפשר ללמוד מכך על בתי המלאכה, על המסורת העתיקה ועל כוונותיו של קרל עצמו.
כדי לברר זאת בחנו החוקרים שישה כתבי יד מפריז ומאזורים סמוכים, בהם בשורות סן ריקיה, שני תנ"כים של תיאודולף והאוונגליסטרי של גודסקלק. הם עבדו בלי לפגוע בדפים עצמם: מיקרוסקופ סטריאו, פלואורסצנציית קרני רנטגן וספקטרוסקופיית החזרה בסיבים אופטיים. את המדידות הם השוו לקלפים שהם צבעו בעצמם בשיטות שונות, כולל טכניקה שנשענת על רמזים היסטוריים וסימני בד שנראים על הדפים. התוצאה היא מבט חדש על הדרך שבה נוצרו הדפים האלה, ועל המסר שהם נועדו להעביר.






