בגיל ההתבגרות בני נוער צריכים להחליט מה הם אוהבים, מי הם ומה חשוב להם, וכל זה בזמן שקולות רבים סביבם מנסים לכוון אותם. ההורים נשארים מקור סמכות, ובמקביל דעותיהם של בני הגיל נעשות חשובות יותר ויותר. איך המוח המתבגר מעבד את הדעות האלה ומשלב אותן בדעותיו שלו? והאם דעת הורה ודעת חבר מעוררות בו אותם תהליכים, או שמא שני מסלולים שונים לגמרי?
מחקרים קודמים בדקו בעיקר השפעה של זרים או של קבוצות אנונימיות, ולכן נותרה פתוחה השאלה מה קורה כשהמשפיעים הם האנשים הקרובים באמת. החוקרים בחרו להתמקד בתחום ניטרלי יחסית, טעם באמנות, שבו עמדות גמישות ואפשר לשנות אותן בקלות.
בני נוער מקסיקנים-אמריקאים דירגו מאות יצירות אמנות באינטרנט, וכך עשו גם הוריהם ובני גילם מבית הספר. כעבור שבועות שכבו המתבגרים בסורק fMRI ודירגו שוב יצירות, כשבחלק מהמקרים הופיע על המסך הדירוג האמיתי, ללא הטעיה, של אחד ההורים או של בן גיל. החוקרים עקבו אחר פעילות המוח ברגעים שבהם המתבגרים נחשפו לדעת האחרים, וחיפשו קשר בין הפעילות העצבית לבין מידת השינוי שחל בדירוגים. הם בחנו במיוחד אזורים הקשורים בהבנת מחשבותיהם של אחרים, בשליטה עצמית ובתגמול.






