בעולם שבו גאדג'טים מבטיחים לחדד את הזיכרון, להגביר ריכוז ולשפר מצב רוח, גם המוח של בני נוער הפך ליעד לשיפור. מכשירי גירוי חשמלי זולים נמכרים באינטרנט, קהילות של "עשה זאת בעצמך" מפיצות הוראות שימוש, ואפליקציות מנטרות את גלי המוח בזמן אמת. השאלה היא מה קורה כשהטכנולוגיות האלה פוגשות מוח שעדיין נמצא בעיצומה של בנייה, ומי אמור להגן על מי שמשתמש בהן.
המאמר מנסה להבין האם ומתי השימוש בשיטות נוירו-שיפור אצל ילדים ומתבגרים יוצר סוגים חדשים של פגיעוּת, ואילו תנאים מחריפים אותה. הוא יוצא מהוויכוח הפילוסופי והאתי על מהותה של פגיעוּת, ומחבר אותו לידע על התפתחות המוח בגיל ההתבגרות, תקופה של פלסטיות גבוהה, חיפוש ריגושים ורגישות חברתית.
המחברים בוחנים את הנושא דרך שילוב של ניתוח מושגי, סקירת ספרות ממדעי המוח ומהאתיקה הרפואית, והתייחסות לשתי משפחות של שיטות: גירוי חשמלי לא פולשני כמו tDCS, וכלים דיגיטליים שנשענים על מדידת פעילות המוח. הם שואלים גם מה קורה לתפקיד ההורים כשהלחץ החברתי משנה את הגדרתה של "טובת הילד". התמונה שמתקבלת מפתיעה, ויש בה הרבה מעבר לשאלה אם המכשירים האלה בטוחים.






