בישראל אין חובה חוקית להעסיק יועצות חינוכיות בבתי ספר יסודיים, ובחלק גדול מהמוסדות התפקיד נשען על שיקול דעתן של הנהלות בית הספר בלבד. המצב הזה מעניין במיוחד כשמדובר בבתי ספר השייכים לזרמי החינוך האלטרנטיבי, כמו החינוך החופשי והחינוך האנתרופוסופי (ולדורף), המתאפיינים בתפיסות עולם פדגוגיות וערכיות ייחודיות ובנטייה חזקה להיבדלות ולאוטונומיה ארגונית. השאלה המתעוררת היא כיצד מנהלים ומנהלות בבתי ספר כאלה תופסים את מקצוע הייעוץ החינוכי, שמקורו במקצועות הסיוע והפסיכולוגיה ומזוהה לרוב עם המערכת הממסדית, ומה מכריע אצלם בין העסקת יועצת לבין הימנעות ממנה.
כדי לבחון זאת נערך מחקר איכותני שהתבסס על שנים עשר ראיונות עומק מובנים למחצה עם מנהלים ומנהלות בבתי ספר יסודיים, מחציתם מזרם החינוך החופשי ומחציתם מזרם ולדורף, חלקם מעסיקים יועצת וחלקם לא. הראיונות נותחו בשיטת ניתוח תמטי במטרה לחלץ את הדימויים, החששות והציפיות של המנהלים באשר לתפקיד היועצת, ואת הגורמים המעשיים והאידאולוגיים המשפיעים על ההחלטה להכניס לתוך בית הספר גורם מקצועי חיצוני.
המאמר בוחן את המתח שבין תפיסות עולם חינוכיות ייחודיות לבין הצורך במענה טיפולי מקצועי, ומציע הצצה נדירה לעולם הפנימי של בתי ספר שבחרו בדרך חינוכית שונה מהמיינסטרים, ולאופן שבו הם מתמודדים עם השאלה אם ואיך לשלב בתוכם דמות מקצועית שמקורה מחוץ לקהילה החינוכית שלהם.
