מה קורה למורים בשנים הראשונות לעבודתם, כשהם עדיין לומדים להכיר תרבות בית ספרית חדשה, בונים קשרים עם עמיתים והורים, ומתמודדים עם עומס עבודה ורגשי כבד? האם היכולת לזהות רגשות, לווסת אותם ולהבין את נקודת המבט של האחר יכולה לשמש מגן מפני שחיקה מקצועית, עוד לפני שהיא מספיקה להתבסס? ואיך בדיוק תחושת המסוגלות העצמית של המורה, האמונה שלו ביכולתו להצליח בכיתה, נכנסת למשוואה הזו?
מאמר זה בוחן את הקשרים שבין כשירויות חברתיות ורגשיות של מורים בתחילת דרכם לבין תחושות שחיקה, ובודק האם תחושת המסוגלות העצמית המקצועית מהווה גורם מתווך בין השניים. המחקר נשען על מדגם רחב של מורי מקצוע קרואטים בעלי ותק של עד חמש שנות הוראה, שמילאו שאלונים הבודקים חמישה ממדי כשירות חברתית ורגשית, מסוגלות עצמית בהוראה ותסמיני שחיקה על פי הגדרה עדכנית וחדשה יחסית למונח, הכוללת ממדים כמו תשישות, התרחקות מנטלית, וליקוי קוגניטיבי ורגשי.
באמצעות ניתוח מבני מתקדם, המחקר מנסה לפענח אילו כשירויות ספציפיות מתוך המכלול הרחב של מיומנויות חברתיות ורגשיות הן בעלות המשקל הרב ביותר בהגנה מפני שחיקה, ובאיזו מידה תחושת המסוגלות העצמית היא הגורם המתווך שדרכו כשירויות אלו משפיעות בפועל על רווחתו הנפשית של המורה הצעיר. הממצאים עשויים לשפוך אור על נקודות התערבות אפשריות בהכשרת מורים ובליווים המקצועי שלהם בשנים הראשונות לעבודתם.
