אזורים ארקטיים וסאב-ארקטיים צפויים להתחמם במהירות רבה יותר מכל אזור אחר בעולם, אך כדי להבין את משמעות התחזיות הללו יש צורך לדעת כיצד התנהג האקלים באזורים אלו בעבר, הרבה לפני שהיו מדי טמפרטורה ותחנות מטאורולוגיות. משקעי אגמים, שנצטברים שכבה על שכבה במשך אלפי שנים, מהווים כמעין קלטת הקלטה טבעית של תנאי הסביבה, ואגמים באזור הסאב-ארקטי הקנדי, המכסים חלק משמעותי משטח היבשה, מציעים הזדמנות ייחודית לפענוח היסטוריה אקלימית ארוכת טווח.
המחקר הנוכחי מתמקד בשאלה מסקרנת במיוחד: האם לתנודות אקלים באוקיינוס השקט, כמו התנודה הדקדית הידועה (PDO), הייתה השפעה שחלחלה עמוק אל תוך פנים היבשת הסאב-ארקטית, הרחק מהחוף, במשך אלפי שנים ולא רק בתקופה המודרנית שבה יש רישומי טבעות עצים? לשם כך נבחן רישום סדימנטים באורך יותר ממטר מאגם קטן ומבודד בשם דני'ס לייק, הממוקם קרוב לגבול היערות בטריטוריות הצפון-מערביות של קנדה. החוקרים דגמו את הליבה ברזולוציה גבוהה במיוחד, בנו כרונולוגיה מדויקת באמצעות תיארוכי רדיו-פחמן, וניתחו לעומק את הרכב קהילות הדיאטומים (אצות זעירות בעלות שלד סיליקה) לצד מדדים סדימנטולוגיים כגון גודל חלקיקים ותכני חומר אורגני. באמצעות כלים סטטיסטיים מתקדמים של ניתוח סדרות עתיות, הם חיפשו מחזוריות חוזרת שעשויה לחשוף את חתימת האוקיינוס השקט על פני תקופה של כ-3,300 שנה.
