מוטיבציה היא גורם חיוני בחינוך שמשפיע על ההצלחה של תלמידים בעיסוקיהם האקדמיים. היא ממלאת תפקיד מכריע בקביעת רמת המעורבות, ההתמדה והביצועים הכוללים של התלמידים. סביר יותר כי תלמיד עם מוטיבציה יתלהב יותר מהלמידה וישקיע את המאמץ הנדרש להשגת מטרות אקדמיות. מצד שני, חוסר מוטיבציה יכול להוביל להתנתקות, לביצועים גרועים, ואפילו לנשור.
ישנם שני סוגים עיקריים של מוטיבציה: פנימי וחיצוני. המוטיבציה הפנימית נובעת מתוך האדם והיא מונעת על ידי עניין אישי, הנאה או תחושה של הישג. המוטיבציה החיצונית באה מגורמים חיצוניים כגון פרסים או הכרה.
בחינוך, מורים יכולים לטפח מוטיבציה פנימית על ידי מתן הזדמנויות לתלמידים לחקור ולגלות ידע בכוחות עצמם, לקדם אוטונומיה וכיוון עצמי, וליצור סביבת למידה חיובית ותומכת. מורים יכולים להשתמש גם במניעים חיצוניים כגון שבח, הכרה ופרסים כדי לעודד תלמידים להשיג את מטרותיהם האקדמיות.
עם זאת, חשוב לציין כי לא כל התלמידים מונעים על ידי אותם דברים. לכל תלמיד יש צרכים ותחומי עניין ייחודיים, ומורים חייבים למצוא דרכים להתחבר לאותם מניעים אישיים כדי לעודד מעורבות ולעודד אהבה ללמידה. בנוסף, מחנכים יכולים לעזור לתלמידים להגדיר מטרות מציאותיות, לספק משוב ולחגוג הצלחות, מה שיכול לעודד אותם להמשיך ללמוד ולגדול.
בפרק זה מתוך הספר The Oxford Handbook of Human Motivation, החוקרים דנים במוטיבציה של ילדים בבית הספר. הם פותחים בדיון קצר על האמונה, הערך, והמטרות הרווחות בחקר המוטיבציה וכיצד הן מתפתחות. לאחר מכן הם דנים באמצעות סקירת המחקר הקיים בהיבטים שונים של כיתות ובתי ספר על פיתוח המוטיבציה של התלמידים; בשאלה כיצד מבנים בבתי ספר משתנים כשילדים עוברים מבית ספר יסודי לבית ספר תיכון, וכיצד שינויים כאלה משפיעים על המוטיבציה של התלמידים. ולסיום מציעים מספר דרכי התערבות לשיפור המוטיבציה.
