Social overload and fear of negative evaluation mediate the effect of neuroticism on classroom disruptions that predicts occupational problems in teachers over two years

כל מורה מכיר את הרגע שבו השיעור יוצא משליטה: תלמיד מתפרץ, אחר משוחח בקול, והריכוז של כולם מתפזר. הפרעות בכיתה נחשבות לאחד ממקורות הלחץ המרכזיים בהוראה ולגורם חשוב בשחיקה של מורים. אבל האם שני מורים שעומדים מול אותה כיתה רואים אותה דבר? מה שהמורה חווה כשיעור כאוטי עשוי להיראות לצופה מן הצד כשיעור רגיל לגמרי, ולהפך. השאלה מה מעצב את המבט של המורה, ומה המחיר שהוא משלם עליו לאורך זמן, נוגעת ישירות לבריאותם של מורים ולסיבות שבגללן רבים מהם עוזבים את המקצוע.

המחקר בוחן כיצד תכונות אישיות ותחושות חברתיות משפיעות על האופן שבו מורים תופסים הפרעות בכיתה. בלב השאלה עומדת הנוירוטיות, הנטייה לפגיעות רגשית וללחץ, ולצידה שני מנגנונים אפשריים: הפחד מהערכה שלילית של אחרים, שבולט במקצוע שבו כל פעולה מתבצעת מול קהל, והעומס החברתי, התחושה שהאינטראקציות הבלתי פוסקות פשוט גדולות מדי. האם אלה מתווכים את הקשר בין האישיות לבין התפיסה, ומה קורה לבריאות התעסוקתית של המורים בשנים שאחר כך?

כדי לבדוק זאת עקבו החוקרים במשך שנתיים אחר 42 מורים בשווייץ. המורים מילאו שאלונים על אישיותם, על תחושותיהם ועל ההפרעות בכיתתם, ובמקביל צולמו ארבעה שיעורים בכל כיתה, וצופים חיצוניים מיומנים קידדו את ההפרעות בשיטת תצפית שיטתית. ההשוואה בין שתי נקודות המבט, יחד עם מדידות חוזרות של בעיות תעסוקתיות לאחר שנה ולאחר שנתיים, אפשרה לבחון לא רק מה המורים רואים אלא גם כמה מבטם רחוק ממה שמתרחש בפועל.