מה קורה כשטכנולוגיה מתקדמת מהר יותר מהרגולציה שאמורה לפקח עליה? בתחום הפיננסי, שבו הכללים הדוקים ומורכבים, בינה מלאכותית כבר משמשת לחיתום אשראי, למסחר אלגוריתמי, לייעוץ השקעות ולשירות לקוחות. יזמים נדרשים להשקיע זמן וכסף בלי לדעת אם המוצר יאושר, והרגולטור מתקשה להבין את הטכנולוגיה בזמן. ארגז חול רגולטורי, סביבת ניסוי מבוקרת בליווי הרשות, מוצג כפתרון אפשרי. אבל האם הוא מתאים דווקא לבינה מלאכותית, על הסיכונים הכרוכים בה, מהטיות והפליה ועד כשל מערכתי ופגיעה באמון הציבור?
המאמר שואל אם ארגז חול רגולטורי יכול לתרום לפיתוח יישומי בינה מלאכותית בפיננסים, ואם כן, איך ראוי להסדירו בישראל. המחבר בוחן את תולדות המנגנון ואת יתרונותיו וחסרונותיו, משווה ארגזי חול לבינה מלאכותית במדינות שונות ומנתח את המודל שנקבע בחוק האירופי על בינה מלאכותית. לאחר מכן הוא קורא בעין ביקורתית את הצעת חוק ארגז החול הישראלית משנת 2021, שנכתבה עוד לפני פריצת הבינה המלאכותית, ובודק עד כמה היא מוכנה לאתגרים החדשים.
למי שמתעניין ברגולציה של טכנולוגיה, בפינטק או בשאלה איך מחוקקים בעולם שמשתנה מהר, זו הזדמנות להבין מה עומד על הכף ומי אמור לשמור על המשתתפים בניסוי ועל מי שנמצאים מחוצה לו.
