אי ספיקת כליות היא אחת מבעיות הבריאות הכבדות בעולם, והיא כרוכה בדיאליזה, בהשתלות ובנטל כבד על המטופלים ועל מערכות הבריאות. אנשים עם מוגבלויות התפתחותיות סובלים לעיתים קרובות מהשמנה, מיתר לחץ דם ומסוכרת, ומתמודדים עם קשיים בנגישות לשירותי מניעה ורפואה. ובכל זאת, מעט מאוד ידוע על מה שקורה לכליות שלהם לאורך השנים, ועדויות מעקב ארוכות טווח כמעט אינן קיימות.
המחקר הזה שואל אם אנשים עם מוגבלות שכלית או עם הפרעה בספקטרום האוטיזם נמצאים בסיכון שונה לפתח אי ספיקת כליות בהשוואה לאנשים אחרים באותו גיל ומין. השאלה נוגעת גם לשאלה רחבה יותר: האם קבוצות שאינן נחשבות בדרך כלל בסיכון גבוה, כמו ילדים, נשים ובעלי הכנסה גבוהה, מקבלות מספיק תשומת לב קלינית?
החוקרים נעזרו במאגרים לאומיים בקוריאה הדרומית, שכללו את מערכת הרישום הלאומית של נכויות ואת נתוני הביטוח הלאומי לבריאות. הם עקבו אחר מאות אלפי אנשים במשך כעשור, השוו כל אדם עם מוגבלות לכמה ביקורות תואמות, ובחנו גם תת-קבוצות לפי גיל, מין, הכנסה ומחלות נלוות. כדי לבדוק אם הפערים נובעים רק מגורמי סיכון מוכרים, הם התאימו את הניתוחים למשתנים רפואיים וחברתיים רבים.
