פעם הטלוויזיה הכתיבה לנו מתי לשבת מול המסך: לוח השידורים קבע את סדר הערב. היום, עם מקליטי וידאו דיגיטליים ושירותי צפייה לפי דרישה, הצפייה נעשתה גמישה בהרבה. אבל האם זה אומר שכל אחד צופה מתי שנוח לו, בבדידות ובלי מבנה? או שמא מתחת לפני השטח פועלים סדרים חברתיים וזמניים עדינים, שאנחנו בקושי שמים לב אליהם? ומה קורה לטלוויזיה כשהיא מתערבבת עם בישול, ניקיון, השגחה על ילדים ורגעי פנאי קצרים ובלתי צפויים באמצע היום?
המחקר שואל כיצד שני סוגי זמניות, מקצבים שנובעים מקבוצות חברתיות שחורגות ממשק הבית, וגמישות פתוחה של הצפייה שהצופים מעצבים בעצמם, משתלבים בחיי היומיום סביב הטלוויזיה.
כדי לבדוק זאת עקבו החוקרים אחרי 14 משקי בית באזור סן חוזה במשך שבועיים. המשתתפים, שהשתמשו ב-TiVo, בכבלים דיגיטליים עם שירות לפי דרישה או ב-Netflix, מילאו יומני צפייה מפורטים, ולאחר מכן נערכו עמם ראיונות וסיורים בבתיהם. בראיונות נעזרו החוקרים גם בקלפי תמונות עמומים כדי לעורר סיפורים על משמעות הטלוויזיה. הצפייה הוגדרה בהרחבה וכללה סרטים, צפייה בתכנים מוקלטים וגם טלוויזיה שפועלת ברקע. התמונה שעולה מהיומנים ומהסיפורים מערערת את הדימוי המוכר של הצופה הפסיבי, ומזמינה להסתכל מחדש על מה שקורה בסלון.
