רוב הילדים בארצות הברית אינם מגיעים לסוף התיכון ככותבים מיומנים. הקושי הזה לא מתחיל בכיתות הגבוהות. הוא מתחיל הרבה קודם, בגן החובה, שם ילדים בני חמש וקצת מחזיקים עיפרון ומנסים להבין איך אות הופכת למילה ומילה למשפט. מה בעצם קורה בגנים האלה ביום רגיל? כמה דקות הגננת מקדישה ללימוד כתיבה, וכמה דקות הילדים כותבים בפועל? והאם הדברים האלה משפיעים על כמה יפה הם כותבים אותיות, איך הם מאייתים ועד כמה הם מצליחים להפיק טקסט?
המחקר שואל אילו סוגי הוראה ותרגול שכיחים בגן קשורים להתפתחות הכתיבה של הילדים, ואם הקשרים האלה שונים אצל ילדים שהגיעו לגן עם מיומנויות חלשות יותר או חזקות יותר. החוקרים עקבו אחרי 78 גננות מ-41 בתי ספר בשלוש מדינות. כל כיתה צולמה בווידאו שלוש פעמים במהלך השנה, בסתיו, בחורף ובאביב. הצילומים קודדו בקפדנות לפי סוגי פעילות, למשל הוראת מיומנויות בסיס, הוראת תהליך הכתיבה, העתקה וכתיבה יוצרת, והזמן שהוקדש לכל אחת מהן נמדד בדקות. במקביל נבחנו 449 ילדים באופן פרטני בתחילת השנה ובסופה, בכתיבת אותיות, באיות ובמספר המילים שהצליחו לכתוב בחיבור קצר.
המחקר מציע מבט נדיר על הכתיבה בגן כפי שהיא מתרחשת בכיתות אמיתיות, ולא בהתערבות מבוקרת שנבנתה במיוחד לצורך ניסוי. מי שמתעניין בחינוך לגיל הרך, בלימוד קריאה וכתיבה או בשאלה מה באמת עובד בכיתה, ימצא כאן חומר למחשבה.
