מחסור עולמי באחיות מעמיס על מערכות בריאות בכל רחבי העולם, ובמקרים רבים האדם שמעצב את יום העבודה של האחות הוא האחות האחראית במחלקה. האם היא מכוונת, מאמנת, תומכת או מאצילה? הספרות ממדינות עשירות מרבה לטעון שדרך ההנהגה שלה משפיעה על תחושת הסיפוק של הצוות ועל נכונותו להישאר במקצוע. אבל מה קורה במקומות שבהם עומס העבודה כבד, הסמכות הניהולית מוגבלת והארגון היררכי מאוד?
המחקר הזה בוחן שאלה פשוטה לכאורה: האם סגנון ההנהגה של האחות האחראית קשור לשביעות הרצון של האחיות בבתי חולים מלמדים בדרום-מזרח איראן, והאם הוא מסביר משהו מעבר לגיל, להשכלה ולוותק של האחיות עצמן? החוקרים נשענו על תיאוריית ההנהגה הסיטואציונית של הרסי ובלנשארד.
בין נובמבר 2024 ליוני 2025 נאספו נתונים בארבעה בתי חולים מלמדים של האוניברסיטה הרפואית של קרמאן. 381 אחיות שנדגמו באקראי ו-30 אחיות אחראיות מילאו שאלונים בנפרד: האחיות האחראיות העריכו את עצמן, והאחיות העריכו אותן. שביעות הרצון נמדדה בסקאלה מקובלת, והנתונים נותחו ברגרסיה היררכית. התמונה שעולה מהנתונים מזמינה מחשבה מחודשת על מקומה של ההנהגה בחיי הצוות הסיעודי.
