כשמדברים על כלכלה ירוקה, נוטים לדמיין פאנלים סולאריים וטורבינות רוח. אבל ההיסטוריה מזכירה שטכנולוגיה חדשה לא מספיקה כדי לשנות עולם. החשמל התגלה כבר במאה ה-19, ובכל זאת חלפו עשרות שנים עד שהשפיע באמת על הפריון במפעלים. מה שהתעכב לא היה המכשיר עצמו אלא כל מה שמסביבו: ארגון הייצור, תשתיות, מודלים עסקיים, מוסדות והרגלי צריכה.
המאמר מבקש להבין מה מקשה על חברות לעבור לטכנולוגיות בנות קיימא, ובאיזו מידה כוחות השוק לבדם יכולים לקדם את השינוי. איך מתמודדים עם זיהום מפוזר וגלובלי שקשה לנטר? מדוע שוקי ההון, מערכות הפטנטים והתחרות מול טכנולוגיות ותיקות מעכבים חדשנות רדיקלית ולא רק שיפורים הדרגתיים? ומה תפקידה של המדינה בעיצוב תמהיל מדיניות שיעבוד, כשהמעבר יוצר גם מנצחים ומפסידים?
המחבר אינו מציג ניסוי או סקר אחד. הוא משלב תובנות מספרות על מערכות חדשנות, מעברים חברתיים-טכנולוגיים, כלכלה סביבתית ויזמות בת קיימא, ומזהה חמישה אתגרים מרכזיים. הוא נעזר בדוגמאות מתחומי האנרגיה, הפסולת והתעשייה, ומציע גם כיווני מחקר שעדיין פתוחים. התוצאה היא מבט רחב על השאלה מדוע המעבר הירוק הוא בראש ובראשונה אתגר של מערכות, מוסדות וחלוקת עלויות, ולא רק של המצאות.
