למה יש אנשים שמרגישים שהזמן "עף" ואחרים שמרגישים שהוא "זורם" לאיטו? האם דובר אנגלית, דובר אפריקאנס ודובר סה-סותו חווים את חלוף הימים באופן שונה, ומה זה אומר על היכולת שלהם לנהל את זמנם בעבודה ובחיים? תפיסת הזמן, כך מסתבר, אינה עניין אוניברסלי וקבוע, אלא תוצר תרבותי עמוק שמעוצב על ידי שפה, מסורת וערכים חברתיים, ומשפיע ישירות על פרודוקטיביות, שביעות רצון בעבודה ואפילו על בריאותם הנפשית של עובדים ומנהלים.
המאמר בוחן שאלה מרתקת: כיצד משתנים סוציו-דמוגרפיים כמו שפת אם, מגדר, השכלה, גיל והכנסה מתקשרים לאופן שבו אנשים תופסים ומנהלים את זמנם? הנושא נבחן על רקע דרום אפריקה, חברה מגוונת תרבותית שבה מתקיימים זה בצד זה דפוסי חשיבה "אפרוצנטריים" קולקטיביים ו"יורוצנטריים" אינדיבידואליסטיים, כל אחד עם יחס שונה לעבר, להווה ולעתיד.
כדי לבחון את השאלה נערך מחקר רחב היקף בקרב 804 נבדקים מאזור גאוטנג, שדיברו אנגלית, אפריקאנס או סה-סותו, באמצעות שאלון מבנה זמן שבדק חמישה ממדים מרכזיים: תחושת מטרה, ארגון אפקטיבי, שגרה מובנית, התמצאות בהווה והתמדה. הנתונים נותחו באמצעות כלים סטטיסטיים מתקדמים שבחנו את הקשר בין המשתנים הדמוגרפיים לבין תפיסות הזמן השונות. האם השפה שבה אנו חושבים קובעת גם את הדרך שבה אנו מתמודדים עם דדליינים, תעדוף משימות ותחושת שליטה בזמן? התשובות עשויות להפתיע כל מי שמעורב בעולם הארגוני והניהולי.
