מדיניות פורמלית נגד הטרדה מינית קיימת כיום בארגונים רבים, אך האם נוכחותה בפועל מבטיחה סביבת עבודה בטוחה יותר? ומה קורה בארגונים שבהם, למרות קיומה של מדיניות כזו, מוגשות בכל זאת תלונות פורמליות על הטרדה?
המאמר בוחן שאלה מרתקת: מה מייחד ארגונים שבהם דווחו מקרי הטרדה מינית בהשוואה לארגונים אחרים, כאשר בשני סוגי הארגונים קיימת מדיניות רשמית זהה בנושא? האם ההבדל טמון במבנה הארגוני, ביחס המינים, בגודל הארגון, או שאולי הוא נעוץ באקלים הבין-אישי הכולל השורר במקום העבודה, כלומר במידת הנוכחות של תופעות כמו גסות רוח, התעמרות ואיומים?
לשם כך נותחו נתונים ארגוניים מתוך סקר הארגונים הלאומי האמריקאי, שבו נבחנו מאות מקומות עבודה בעלי מדיניות פורמלית נגד הטרדה מינית. המחקר משלב מדדים מבניים, כגון גודל הארגון והיקף השתתפותו בשוק הלאומי, יחד עם מדדים התנהגותיים המתייחסים לדינמיקה הבין-אישית בארגון, במטרה להבין טוב יותר את ההקשר התרבותי שבתוכו מתרחשת הטרדה מינית ומדווחת עליה. הממצאים עשויים לאתגר הנחות נפוצות באשר ליחס שבין קיומן של מדיניות והכשרות פורמליות לבין השיעור בפועל של הטרדה מינית בארגון, ולהעניק זווית חדשה להבנת תרבות ארגונית עוינת.






